דכאון וחסדו של האלוהים
דיכאון-עצבת
מ את דב אבנון
פרק א
קורא יקר, אני רוצה לדבר אתך הפעם על נושא שמוגדר כאחד ממחלות המאה. אנחנו נדבר בשיעורים הבאים על הנושא שנקרא "דיכאון" או עצבת. המאמר הזה כמובן אינו מתיימר לתת פתרון פסיכולוגי לכל מיני בעיות אלא לדבר על הנושא לאור בשורת חסד האלוהים שהופקדה בידי השליח פולוס.
זה השליח פולוס שאומר לנו " ואלוהי השלום הוא יקדש אתכם בקדשה שלמה וכל רוחכם ונפשכם וגופכם ישמר תמים בבוא אדונינו ישוע המשיח" (הראשונה אל התסלוניקים ה)23
וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְכָל־רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם יִשָּׁמֵר תָּמִים בְּבוֹא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
סביר להניח שכולנו התנסינו אי פעם בהרגשת דיכאון או שהיינו עצובים לזמן ממושך. מדובר בעצם על סוג מסווים של מועקה. ישנם כמה וכמה דמויות בכתבי הקודש שאפשר ללמוד מהם איך הם חיו עם עצב ובניהם כמובן גם השליח פולוס. השניה לקורנתיים א ו ב
האיגרת השניה אל הקורנתיים היא האיגרת הכי אישית שהשליח כתב. האיגרת הזאת נותנת לנו אפשרות להיכנס למערכת הרגשות של השליח ולדעת את מהלכי ליבו, מכוון שהשליח כתב את האיגרת באחת מהתקופות הקשות ביותר שעברו עליו. הוא עבר תקופה קשה בכל מה שהיה נוגע לעבודת הבישור. הוא כתב את האיגרת אל הקורנתיים היכן שהוא בזמן של ספר מעשי השליחים פרק כ 1-3.. הוא בדיוק חזר ממסע באסיה כלומר טורקיה של היום אחרי שהוא יצא מאפסוס לבשר את הבשורה שהאדון הפקיד בידו.
מהנאמר בכתוב אנחנו למדים שאנשים נושעו, הוקמו קהילות ואנשים גם עמדו עבור האמת שהשליח הפקיד בידיהם כלומר הם עמדו עבור דברי האדון כפי שהוא הפקיד בידי השליח פולוס. כתבי הקודש אינם עוסקים במושג הצלחה מכוון שהיכן שדבר אלוהים מבושר ככה רבים המתקוממים. אל הקורנתיים ב א 8-9
כִּי לֹא־נְכַחֵד מִכֶּם אַחַי אֶת־צָרָתֵנוּ אֲשֶׁר מְצָאַתְנוּ בְּאַסְיָא לִמְאֹד כְּמַשָּׂא כָבֵד כָּבְדָה מִמֶּנּוּ עַד כִּי־נוֹאַשְׁנוּ מֵחַיֵּינוּ׃ 9 וַאֲנַחְנוּ בִלְבָבֵנוּ חָרַצְנוּ לָנוּ אֶת־הַמָּוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר־לֹא נִבְטַח בְּנַפְשֵׁנוּ כִּי אִם־בֵּאלֹהִים הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים׃ 10 אֲשֶׁר הִצִּילָנוּ מִן־הַמִּיתָה הַחֲמוּרָה הַזֹּאת וְעוֹדֶנּוּ מַצִּיל וְלוֹ אֲנַחְנוּ מְקַוִּים שֶׁיּוֹסִיף לְהַצִּילֵנוּ׃ 11 בַּעֲזָרְכֶם גַּם־אַתֶּם אֹתָנוּ בִּתְפִלַּתְכֶם לְמַעַן יוֹדוּ רַבִּים בַּעֲבוּרֵנוּ עַל־מַתְּנַת הַחֶסֶד שֶׁהָיְתָה לָּנוּ עַל־יְדֵי רַבִּים׃
מהנאמר בכתוב אנחנו למדים שלא צריך לאבד את התקווה בזמנים קשים ותמיד לסמוך על אלוהים שמקים את המתים. אז הנה עומד לפנינו שאול הטרסי הגדול אותו שליח שהטענה נגדו היא שהוא בגד בעמו. אנחנו חושבים לפעמים שלגדולים לא היו בעיות. אנשים כמו האבות משה הנביאים ועוד. ההפך הוא הנכון. לכולם יש בעיות ובייחוד לאלו שעוסקים במלאכת הבישור. אז הנה לפנינו בן אדם שלמראת עין נראה שהוא שקוע בבוץ. השניה לקורנתים ב 12
שים לב על האפשרות שהשליח קיבל לבשר בטרואס. אנשים נושעו והקימו קהילה והנה הוא עוזב אותם רק בגלל שהוא לא ידע איפה טיטוס היה. הוא פתאום איבד את השקט הרוחני רק בגלל שהוא לא ידע היכן טיטוס. השניה אל הקורנתים ב 13
שקוראים את הנאמר "אלוהים המנחם את השפלים, רוחה לרוח, מרגע לבשר ועוד אפשר להבין שחייו של השליח פולוס לא היו קלים. מדובר פה בסמנים של דיכאון.
חשוב שנעצור לרגע ונבין את פרוש המילה דיכאון. זה יעזור לנו בהמשך להבין את היחס בין המערכת הרגשית שלנו בתור בני האדם לבין המחשבות ועבודת הרוח. דיכאון הוא תוצר של צער גדול או דאגה כבדה שמעיקים על הלב. השליח נלחץ וחיי בדאגה יום יומית לקהילות. בעקבות הדיכאון באים גם הרגשות. .השניה אל הקורנתיים ד 8-9
פולוס מדבר על ההצלחות שלו וגם על רגעי הלחץ שהוא עבר. על זמנים יותר קשים שלמראה עין נראה שאבדה כל תיקווה. מה שאני מנסה להראות לך קורא יקר שדיכאון יכול להיות גם מנת חלקם של מאמינים כולל השליח פולוס. אפשר להגיד שדיכאון זאת מחלה כללית, מדובר במציאות.
אני אשתדל במאמר הזה להתייחס למושג שנקרה "דיכאון" ולראות היכן אפשר למצוא בכתובים את התרופה לבעיה או לפחות לנסות.
מכוון שאני לא עוסק בפסיכולוגיה כלומר מדעי הנפש אני אפנה אותך אך ורק לנאמר בדבר האלוהים. אני אשתדל על סמך הכתוב להראות לכולנו איך אפשר לצאת תמיד מנצחים למרות שלפעמים נראה שהגיעו מים עד נפש.
באותו הקשר חשוב שנשים לב לקשר הישיר שקיים בין המחשבה שלנו, מערכת הרגשות שלנו לבין ההתחדשות השכלית שלנו בתור מאמינים.
למה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים? ואיך אנחנו צריכים בכלל ללמוד לחיות עם הרגשות שלנו. מי שולט בחיינו הרגשות המחשבות הרצונות או הרוח. את התשובה לכל הדברים האלו אפשר למצוא בדבר האלוהים. בשורת החסד נותנת לנו את כל הכלים שבעזרתם המאמין יכול להתנסות בשחרור משלטון הרגש. להרגיש זה דבר בריא אבל במצבי דיכאון הרגש הופך לשולט. לאדון של חיינו.
חשוב שלא נשכח שאלוהים רוצה תמיד שנחייה בתודה ובשלום אבל המציאות היא אחרת. אנחנו עדין חיים בעולם מלא חטא והמסרים שבאים מהעולם משפיעים גם על מערכת הרגשות שלנו.
אבל מה זה בעצם דיכאון. אנחנו אומרים לפעמים "איזה דיכאון" אני ממש מדוכא "זה מצב מאד מדכא.
אבל אלו בעצם מונחים פסיכולוגים.
דיכאון זהו מצב שבוא אני מרגיש עצוב ומושפל. מרירות ממושכת, גם היא יכולה להביא את המאמין למצב של דיכאון כמו שדאגה ממושכת וחוסר אונים.
כתוצאה של דיכאון, במקום שרגש השמחה ישלוט בנו, לאט לאט משתלטת עלינו הרגשת העצבות. דיכאון יכול לבוא לידי ביטוי בחוסר תיאבון, חוסר תיקווה כללי והרגשת חוסר אונים.
דיכאון גורר אחריו ערב רב של רגשות. חוסר ביטחון, רוגז, רחמים עצמיים ומרירות. ככל שהמצב מחריף ככה גוברים הרגשות השלילים שגוררים אחריהם גם סימנים חיצונים. כמו אי תאבון חוסר שינה, אדישות, בכי, הסתגרות. חוסר שקט נפשי, הרגשת עצבות, חוסר ביטחון, מתח, בדידות הרגשת חוסר אונים ועוד.
וכמובן אפשר להוסיף לפה גם את סימפטומים הרוחניים. אי בטחון ברצון אלוהים, אי שביאות רצון מרצון האלוהים. חוסר אמונה, רוגז אי יציבות רוחנית ועוד. אלו כל הסימנים שאפשר למצוא אצל אנשים שסובלים מדיכאון.
אפשר להגיד שמדע הפסיכולוגיה יודע לאתר את הבעיה או לאבחן אותה אבל איתור הבעיה עדין אינו הפתרון. פסיכולוגיה יודעת להגדיר את הבעיה בהקשר לאישיות של אותו אדם.
כלומר אנשים שסובלים מדיכאון מחפשים הרבה תשומת לב, סובלים מהתקפות רוגז והסתגרות. לפעמים זה גם בא לידי ביטוי בהתמכרות לאלכוהול הימורים ועוד.
אנו רואים היום גם איך שתופעת ה"פירסינג" הולכת וגוברת בין בני הנוער כולל התופעה של ציורים על הגוף. אז מאיפה זה בא?. מדובר פה בצורה מסוימת של דיכאון. מדובר פה בדרישה עצמית לתשומת לב מעבר למקובל. אותו אדם שבאופן כללי אינו מעריך את עצמו יוצא עכשיו בקריאה " בואו תסתכלו עלי תיראו מה שציירתי על הגוף.
אחד הסמנים המובהקים לדיכאון זה ניתוק קשר אם אהובים או מכרים וכתוצאה מכך גוברת הבדידות והגלגל חוזר על עצמו, מכוון שבדידות מעודדת את הדיכאון.
הצורך בתשומת לב מעל ומעבר הוא אחד הסימנים שמשהו מנסה להדחיק את הדיכאון. אצל אחרים דיכאון מתבטא בחופש מיני. הבחורה ששוכבת עם כולם או הבחור שרק חושב איך להשכיב את הבחורות. אצל אחרים התלות באחרים מראה על צורה מסוימת של דיכאון. ישנם אנשים שאינם מסוגלים להיות רגע אחד לבד. או כפי שנאמר (ירמיהו יז 9)
9 עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא; מִי יֵדָעֶנּוּ׃ 10 אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת; וְלָתֵת לְאִישׁ כְּדַרְכּוֹ (כִּדְרָכָיו), כִּפְרִי מַעֲלָלָיו׃
לכן עדיף לא לבטוח במחשבות ליבנו. ישנם גם כאלו שכלפי חוץ נראים מאד חביבים אבל לפעמים אנשים נוהגים ככה רק מכוון שהם זקוקים לחברה.
אז מה אומר המאמין המשיחי כאשר הוא סובל מדיכאון? הלוואי שהאדון יבוא מחר. זה כאילו לומר אין לי כבר חשק להתמודד עם בעיות החיים . לכן אדון יקר בוא ותקח אותי מפה. דיכאון מתחיל בדרך כלל כתוצאה מאכזבות או התנסות לא משמחת.
אנשים לא נכנסים לדיכאון כאשר הכל בסדר אלא יותר כאשר אתה מאוכזב מהדרך שבה הרבה עניינים מתנהלים. או כאשר אתה מאוכזב ממשהו שאינו עומד בדרישות שלך.
הנקודה היא שלרגשות יש השפעה על דרך המחשבה שלנו. דיכאון מתחיל איפה שהוא וההתחלה היא המחשבה שלנו.
דיכאון-עצבת
מ את דב אבנון
פרק ב - איוב
איוב
בשיעור הראשון דברנו על הסיבות שיכולות לגרום למשהו להיכנס לדיכאון. אני כמובן כולי תקווה שהנושא לא דכא אותך יותר מידי, הפעם אני רוצה לדבר אתך על איוב. בחלק הראשון של חייו, איוב הוא היה מאד מבורך. בפרק א אנחנו קוראים שהיו לו שבעה בנים ושלוש בנות ובנוסף היו לו 3000 גמלים ו500 חמורים. איוב היה אדם מאד עשיר מכובד וחשוב שהחיים האירו לו פנים.
כאשר החיים מאירים לנו פנים לא תמיד צריכה להיות לנו סיבה מיוחדת להיכנס לדיכאון. אבל הנה פתאום הכל השתנה אצל איוב. גנבו לו את הצאן וילדיו נהרגו. אישתו קמה נגדו והנה הוא יושב על האדמה ועדין אינו מקלל את אלוהים אלא ממשיך להלל את אלוהים ולהודות לו.
עד אותו רגע שבאים אליו כמה חברים. חברים שאפשר להגיד עליהם שלא היתה להם באמת מתנת הנחמה. אחרי שימי השקט עברו איוב מתחיל להיות יותר ויותר מריר. אם בהתחלה הוא עדין הלל את אלוהים. חבריו, שבמחיצתם הוא שהה, לא עודדו אותו כל כל והוא נהיה יותר מריר. איוב ג 1-5
ג אַחֲרֵי־כֵן, פָּתַח אִיּוֹב אֶת־פִּיהוּ, וַיְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ׃ פ
2 וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר׃ 3 יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ; וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר׃ 4 הַיּוֹם הַהוּא, יְהִי חֹשֶׁךְ אַל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל; וְאַל־תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה׃ 5 יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָיו עֲנָנָה; יְבַעֲתֻהוּ, כִּמְרִירֵי יוֹם׃ 6 הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל־יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה; בְּמִסְפַּר יְרָחִים, אַל־יָבֹא׃
פתאום בן האדם מתחיל לקלל את יומו. איוב ג 7-11
הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד; אַל־תָּבֹא רְנָנָה בוֹ׃ 8 יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי־יוֹם; הָעֲתִידִים, עֹרֵר לִוְיָתָן׃ 9 יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו־לְאוֹר וָאַיִן; וְאַל־יִרְאֶה, בְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר׃ 10 כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי; וַיַּסְתֵּר עָמָל, מֵעֵינָי׃ 11 לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת; מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע׃
אז הנה איוב אותו אדם מכובד ועשיר עם הרבה חכמה נמצא במצב מאד מדכא אפשר להגיד שהוא ממש על הפנים.
קורא יקר אני לא איוב וגם אתה לא. מה שאני מנסה לומר לך שגם אלו שנחשבים לגדולים בכתובים, יכולים לסבול מהרגשת דיכאון. ככל שאנחנו מופקדים על יותר דברים ככה גדול הסיכוי שנכנס למצבי דיכאון. כאשר אתה מאוכזב וחסר תיקווה בחיים אתה מתחיל בדרך כלל לרחם על עצמך ולחשוב שאתה היחידי בעולם שככה סובל. בכל אופן חשוב שנדע שמדובר פה בבעיה כלל עולמית.
דיכאון זאת בעיה כלל עולמית. כל בן אדם, מאמין או לא, יכול התנסות במצבי דיכאון. זה כמובן לא רצון האלוהים אבל זאת תופעה נפוצה גם בן מאמינים. מכוון שלכולנו יש עדין את הטבע החוטא. בתור מאמינים אנחנו עדין בעלי טבע חוטא וצורת מחשבה ייחודית.
זה מזכיר לי ביקור במחלקה פסיכיאטרית של בית חולים מסוים בהולנד. ליד החברה שלנו שכבה בחורה מאמינה שעבדה כ20 שנה בתור מזכירה עבור ארגון משיחי. בשלב מסווים היא ובעלה נשלחו על ידי הקהילה שלהם לגור בארץ ולנסות לבשר ליהודים. עוד לפני שהם יצאו לדרך בעלה קיבל הודעה שאביו בארה"ב נפטר וביקש להשהות את הנסיעה על מנת לנסוע למשפחה. הדעה באותה קהילה היתה "תן למתים לקבור את המתים" ולכן הם לא ראו בעין יפה שהם רוצים לדחות את הנסיעה. כתוצאה מכך נפסקו התרומות והצעד שלהם נראה בידי אותה קהילה כצעד של אי אמונה.
האכזבה הרבה מאותה קבוצת אנשים אחרי ש20 שנה שהיא עבדה עבורם גרמה לאותה אחות באמונה להיכנס לדיכאון עמוק. כל כך עמוק שכאשר דברתי אתה על כמה פסוקים כל מה שהיא יכלה לומר היה "עבורי השמים סגורים"
לכן גם בתור מאמינים אנחנו עדין בעלי טבע חוטא ודרך מחשבה ייחודית ולכן חשוב מאד לדעת מה הסיבה לאותו דרך מחשבה שגורם לנו להיכנס לדיכאון ואיך אפשר להפטר מאותו רגש כמה שיותר מהר.
אז אליפז מתחיל לדבר איתו. איוב ז 1-4
ז הֲלֹא־צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עַל־ (עֲלֵי־) אָרֶץ; וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו׃ 2 כְּעֶבֶד יִשְׁאַף־צֵל; וּכְשָׂכִיר, יְקַוֶּה פָעֳלוֹ׃ 3 כֵּן הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי־שָׁוְא; וְלֵילוֹת עָמָל, מִנּוּ־לִי׃ 4 אִם־שָׁכַבְתִּי, וְאָמַרְתִּי, מָתַי אָקוּם וּמִדַּד־עָרֶב; וְשָׂבַעְתִּי נְדֻדִים עֲדֵי־נָשֶׁף׃
אנשים שנמצאים בדיכאון יגידו לפעמים " אני לא יכול לישון" "אני לא יכול להתרכז" המוח שלי בכלל לא עובד. הרגשות שלי נקרעים
איוב ז 11
גַּם־אֲנִי לֹא אֶחֱשָׂךְ פִּי אֲדַבְּרָה בְּצַר רוּחִי; אָשִׂיחָה, בְּמַר נַפְשִׁי׃
אליפז אמר שאסור לו להתלונן איוב ז 12-14
"מאסתי לא לעולם אחיה......." "כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני"
זאת זעקה מפי האדם הראשון שכתב בכתבי הקודש מכוון שספר איוב הוא העתיק ביותר. אפילו משה מזכיר אותו בספר בראשית. אז הנה אותו אדם גדול סובל מדיכאון. סביר להניח כתוצאה מאותן סיבות שאנשים היום סובלים מדיכאון. כתוצאה מרחמים עצמיים.
בשיעור הקודם דברנו על מה שעלול לגרום למצב של דיכאון. צורת חשיבה לא נכונה או צפיות שווה בחיים. לכולנו יש צפיות או חלומות ואנחנו ההינו רוצים לראות שהכל יתקיים והנה באה המציאות ואומרת לנו תתעורר החיים זה לא חלום החיים זה לא משחק.
אז איך מתמודדים בחיים עם אכזבות, רגש של דחייה, עלבון והרגשה שלא נהגו אתנו בדרך היושר. איך בכלל מגיבים ברגעים שכאלו.
דיכאון-עצבת
מ את דב אבנון
פרק ג רוח גוף ונפש
גוף נפש ורוח ואיך נבראנו
אלוהים נתן לנו מערכת שלמה של רגשות, פחדים, רוגז עצב שמחה וכו, במידה ונוסיף לרגשות האלו, שהם דבר טבעי כשלעצמו, גם הרבה רחמים עצמיים וניתן להם גם לשלוט בתת ההכרה שלנו. סופו של דבר שנשקע בדכאון.
אני מדגיש את זה שוב ושוב "רחמים עצמים" הם שורש הבעיה. יש הבדל גדול בין רגשי רחמים או השתתפות בצערו של משהו אחר לבין אותו אדם שמתחיל לרחם על עצמו באופן שטתי.
כמובן שיש כמה סוגי דכאון שכנראה הם תוצאה ישירה למצב גופני מסוים.. כמו אחרי לידה. אחרים טוענים שמדובר גם באי שיווי משקל כימי שקשור לנפש שלנו. אבל דיכאון ברובו הגדול נוצר כתוצאה של צורת חשיבה לא נכונה. כתוצאה מהדרך שבאה אנחנו חושבים, מהדרך שבה אנחנו מתייחסים לבעיות. לכן שוב רחמים עצמים הם אלו שגורמים ברוב המקרים לדיכאון.
במידה ואנחנו רוצים להשתחרר מהרגשת הדיכאון חשוב מאד שנלמד להפסיק לרחם על עצמינו. חשוב מאד שנבין שבעיות החיים עצמם הם לא מה שגורמים לדיכאון אלא היחס שלנו לבעיות ואיך אנחנו מתמודדים אתם בתור מאמינים. לכן אם אנחנו באמת רוצים להשתלט על הרגשת הדיכאון חשוב שנתחיל להבין את היחס שקיים בין הדרך שבה אנחנו חושבים לבין איך שאנחנו מרגישים.
דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת איך אדם שנברא בצלם אלוהים צריך לתפקד.
הראשונה לתסלוניקים פרק ה פסוק 23
23 וֵאלֹהֵי הַשָּׁלוֹם הוּא יְקַדֵּשׁ אֶתְכֶם בִּקְדֻשָּׁה שְׁלֵמָה וְכָל־רוּחֲכֶם וְנַפְשְׁכֶם וְגוּפְכֶם יִשָּׁמֵר תָּמִים בְּבוֹא אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ׃
בתור מאמינים משיחים אנחנו זקוקים לנאמר בדבר האלוהים על מנת שנבין איך אלוהים ברא אותנו. איך אנחנו אמורים לתפקד ולמה אנחנו מרגישים את מה שאנחנו מרגישים ועושים את מה שאנחנו עושים. בכל אופן שום דבר לא קורא סתם ככה.
אם נבין איך אלוהים ברא אותנו ואיך אנחנו אמורים לתפקד בתור מאמינים אז אנחנו כבר צעד אחד קדימה. בתור בני אדם הרוח, נפש והגוף הם המרכיבים העקרים שיוצרים את מי שאנחנו.
הרוח מקשר אותנו עם אלוהים (יוחנן ד 24) אלוהים עצמו הוא רוח ולכן אנחנו משתחווים לו ברוח ובאמת. אם כבר מדברים על לעבוד את אלוהים אז זה קודם כל דרך הרוח ולא דרך הנפש או הגוף. שים לב שהקשר שלנו עם רוח האלוהים הוא דרך הרוח שלנו. אל הרומים ח 16.
כִּי לֹא קִבַּלְתֶּם רוּחַ עַבְדוּת לָשׁוּב לִירֹא כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם רוּחַ מִשְׁפַּט בָּנִים אֲשֶׁר בּוֹ קֹרְאִים אֲנַחְנוּ אַבָּא אָבִינוּ׃ 16 וְהָרוּחַ הַהוּא מֵעִיד בְּרוּחֵנוּ כִּי־בְנֵי אֱלֹהִים אֲנָחְנוּ׃
הרוח מגלה לנו את קיומו של אלוהים. הנפש מגלה לנו את עצמנו. הנפש צופן בחובו את מי שאנחנו את האישיות שלנו "הנה זה אני"
הגוף הוא המרכב שנושא את הרוח ואת הנפש. הנפש שלי לא יכולה לבקר אותך מכוון שאני זקוק גם לגוף.
אפשר אולי לומר או להגדיר את הרוח בתור מקור המחשבה שנמצא אצל בין האדם. הראשונה אל הקורנתיים ב 11,16
כִּי מִי הוּא מִבְּנֵי אָדָם יֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר בָּאָדָם כִּי אִם־רוּחַ הָאָדָם אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ וְכֵן אֵין אִישׁ יֹדֵעַ אֵת אֲשֶׁר בֵּאלֹהִים כִּי אִם־רוּחַ הָאֱלֹהִים׃ 12 וַאֲנַחְנוּ לֹא לָקַחְנוּ אֶת־רוּחַ הָעוֹלָם כִּי אִם־הָרוּחַ מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְמַעַן נֵדַע אֶת־אֲשֶׁר נִתַּן לָנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים בְּחַסְדּוֹ׃ 13 וְאֶת־זֹאת לֹא נוֹצִיא בְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר תְּלַמֵּד חָכְמַת בְּנֵי אָדָם כִּי אִם־בְּלָשׁוֹן אֲשֶׁר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּלַמֵּד וּנְבָאֵר רוּחָנִיּוֹת בִּדְבָרִים רוּחַנִיּים׃ 14 הֵן הָאָדָם הַטִּבְעִי אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אֶת־דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים כִּי־הֵמָּה סִכְלוּת לוֹ וְלֹא יוּכַל לַהֲבִינָם בַּאֲשֶׁר הֵמָּה נְדוֹנִים בְּדֶרֶךְ הָרוּחַ׃ 15 אֲבָל הָאָדָם הָרוּחָנִי יָדִין הַכֹּל וְאוֹתוֹ לֹא־יָדִין אִישׁ׃ 16 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וּמִי יוֹדִיעֶנּוּ וַאֲנַחְנוּ הִנֵּה יֶשׁ־לָנוּ רוּחַ הַמָּשִׁיחַ׃
הסיבה שאני ואתה יכולים לתקשר היא מכוון שלשנינו יש אותו רוח. יכול להיות שיש לנו בעל חיים בבית שאילפנו אותו ואנחנו חושבים שהוא מאד חכם אבל אין לו את אותו רוח שיש לנו ולכן אנחנו לא יכולים לצור קשר איתו. לזה דבר האלוהים קורא "המחשבה"
בתהליך המחשבה של בני אדם מעורבים הרוח והלב. אתה כמובן יכול לשאול מה ההבדל? ובכן, רוח האדם מרכז סביבו את כל מה שקשור לזיכרון שלנו, את כל מה שאנחנו יודעים. כאשר מדובר על הלב כבר לא מדובר על צורת חשיבה אלא על אמונה. אל הרומים י 10
10 כִּי בִלְבָבוֹ יַאֲמִין הָאָדָם וְהָיְתָה לּוֹ לִצְדָקָה וּבְפִיהוּ יוֹדֶה וְהָיְתָה־לּוֹ לִישׁוּעָה׃ 11 כִּי הַכָּתוּב אֹמֵר כָּל־הַמַּאֲמִין בּוֹ לֹא יֵבוֹשׁ׃
כולנו יודעים שקיים הבדל עקרוני בין לדעת לבין להאמין. בתור ילדים תמיד חינכו אותנו ואמרו לנו מה טוב ומה לא טוב והנה למרות שאנחנו יודעים הרבה דברים, אנחנו לא תמיד עושים את מה שאנחנו יודעים. אמונה לוקחת את חלק ממה שאנחנו יודעים והופכת את זה לדרך חיים, מיישמת את הדברים בחיי היום יום שלנו.
אני אישית יודע הרבה דברים בהקשר לכתוב קראתי גם על הרבה תיאוריות בנוגע לנושאים מסוימים. אבל אני לא מאמין לא כל מה שקראתי או שמעתי. כלומר אני לא רואה בכל האמיתות האלו את הבסיס לחיי הרוחניים.
פה נכנס לתמונה הרצון שלנו. הרצון שלנו הוא זה שלוקח את הדעת מהשכל שלנו והופך אותה לאמונה חייה.
כאשר אנשים אומרים למשל " בזה אני רוצה להאמין". זאת אומרת הם לוקחים דבר שהם כבר יודעים דבר שהיה קיים במחשבה ומורידים אותו ללב. כמובן שצעד כזה דורש לקחת החלטות ולדעת למה אני עושה את זה. אנחנו מאמינים "שאמונה באה דרך השמיעה והשמיעה דרך דבר אלוהים" כלומר דבר ראשון צריכים לשמוע את דבר האמונה.
הרבה אנשים שמעו ועדין שומעים על ישוע והדברים שהוא עשה או מי הוא בכלל. אחרים שומעים דרשות על איך אלוהים רואה אותנו ועוד נושאים אלו ואחרים. מדובר בעובדות שנכנסות למחשבה. ישנם אנשים דתיים שכל החיים שלהם רק שומעים שוב ושוב את אותן עובדות על האמונה בישוע ועדין לא הורידו את הידע הזה לנפש שלהם הם עדין לא משתמשים בלב על מנת להאמין. המשמעות של להאמין זאת אומרת ליישם, לסמוך על מה שאני מאמין.
ישנם מאמינים שיגידו לך בעיניים עצומות "שצדקה היא אך ורק דרך האמונה" אבל אם תשאל אותם " אז אתה עכשיו בתור מאמין צדיק בעיני אלוהים" אז הם יגידו לך "אני מקווה אני לא בטוח" כלומר הם מתקשים להאמין למה שהם כבר שנים על שנים יודעים. הם מתקשים לקחת החלטה ולסמוך על אותו חלק במחשבה שלהם שמקורו דבר האלוהים.
קורא יקר, אולי גדלת עם כל מיני עקרונות ורעיונות אולי אפילו גדלת בבית משיחי אבל כל אחד מאתנו צריך ללמוד לקחת החלטות לבד . אני לבד צריך להחליט על סמך מה אני הולך לבסס את האמונה שלי מכוון שמדובר פה בחי. שים לב, הנפש שלנו מורכבת מהלב שלנו, הרצון שלנו ומערכת הרגשות שלנו. מתי כו 38
וַיֹּאמֶר לָהֶם נַפְשִׁי מָרָה־לִי עַד־מָוֶת עִמְדוּ פֹה וְשִׁקְדוּ עִמִּי׃
מכלול הרגשות שלנו נמצא בתוך הנפש ככה גם בהקשר לגופנו. הגוף שלנו הוא יותר ממוח. לגוף שלנו יש כל מיני מערכות שביחד מעבירים לנו מידע בנושאים מסוימים ריח תחושה טעם ועוד. בכל אופן כדאון בא מהטבע החוטא של האדם הישן. כלומר המצב הטבעי של כל בני האדם הוא שהרוח שלהם נחשב למת בעיני אלוהים
אפסים ב1 "גם אתכם אשר מתים הייתם בפשעיכם וחטאיכם...."
מהנאמר באיגרת אל האפסים ד 17-18 אנחנו למדים מה זאת אומרת להיות מתים בחטאים שלנו. "חשוכי דעת מוזרים לחיי אלוהים..."
וְהִנֵּה זֹאת אֲנִי אֹמֵר וּמֵעִיד בָּאָדוֹן כִּי מֵעַתָּה לֹא־תֵלְכוּ עוֹד כְּיֶתֶר הַגּוֹיִם הַהֹלְכִים בְּהַבְלֵי שִׂכְלָם׃ 18 חֲשֻׁכֵי הַדַּעַת וּמוּזָרִים לְחַיֵּי אֱלֹהִים מִפְּנֵי אִוַּלְתָּם אֲשֶׁר בָּהֶם כִּי־טַח מֵהַשְׂכִּיל לְבָבָם׃
להיות מת מבחינה רוחנית אינו אומר שהרוח שלנו מפסיק לתפקד. להפך בהקשר לאנשים אחרים או השטן הרוח ממשיך לתפקד טוב מאד.
אל האפסים ב 2 "אשר התהלכתם בהם בדור העולם הזה כרצון שר ממשלת האוויר....
אז מה מאפיין את המחשבה שלנו כלומר המחשבה של אדם בעל טבע חוטא?. שהוא אינו יכול לקבל את דברי אלוהים. אלא מעדיף להסתמך על פילוסופיות של בני אדם. דעות של אנשים מסורת וכל מקור ידע אחר שהוא יכול להעביר לנפש שלו באופן ישיר. כלומר המקור והסמכות להארה עצמית אינם באים מהנאמר בדבר אלוהים אלא מחוכמת בני אדם תאוות הבשר אות העיניים וגאות הנכסים הראשונה אל יוחנן ב 16.
הנפש שנמצאת בתוך בני האדם, היא באופן טבעי בחשכה, כתוצאה מהחטא. אל האפסים ד 18
מהנאמר באיגרת אל הרומים פרק א 19-22 אנחנו למדים " ויחשך ליבם" כלומר במקום שאור האמת יכנס דרך הרוח מה שנכנס זה רק חושך. תהילים קיט 130
אז מה קורא אצל אנשים כאשר דבר האלוהים אינו מגיע ללב שלהם?. מה נשאר אז? האם אתה יודע שעל מנת יהיה אור דרוש משהו שיבדיל אור מחושך. כאשר השמש לא זורחת אנחנו עדין בחושך. אם אין אור בבית אז יש חושך. כלומר על מנת לגרש את החשכה צריך אור.
בהקשר לגוף שלנו הוא נמצא תחת קללת החטא אל הרומים ו 6
בַּאֲשֶׁר יֹדְעִים אֲנַחְנוּ כִּי־נִצְלַב עִמּוֹ הָאָדָם הַיָּשָׁן אֲשֶׁר בָּנוּ לְמַעַן יֹאבַד גּוּף הַחֵטְא וְלֹא נִהְיֶה עוֹד עֲבָדִים לַחֵטְא׃ "באשר יודעים אנחנו כי נצלב עמו האדם הישן אשר בנו למען יאבד גוף החטא ולא נהיה עוד עבדים לחטא"
הגוף שלנו הוא מקום המושב של הטבע החוטא. המקום היכן שהחטא שולט ומולך. כמו שרוח אלוהים נותנת פירות ככה החטא עובד בתוך גופנו.
ברגע שמשהו מקבל את ישוע בתור האדון והמשיח הרבה דברים משתנים בצורה קיצונית. בן אדם שעדין לא נושע דרך דם המשיח, הוא עדין העבד של הלב. ירמיהו יז 9 כלומר הלב או הרגשות הם אלו ששולטים ברצון שלו כתוצאה מהטבע החוטא.
במידה ואתה בתור מאמין מחליט ללכת לכוון מעשה הצלב ולבטוח באדון ישוע בתור המושיע שלך אז אלוהים ישנה אצלך כמה דברים באופן יסודי.
דבר ראשון הוא יברא אותך מחדש. אותה רוח שעד עכשיו היתה מופרדת מאלוהים תקבל מחדש חיים. אל הרומיים ו 23
23 כִּי־שְׂכַר הַחֵטְא הוּא הַמָּוֶת וּמַתְּנַת חֶסֶד אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי הָעוֹלָמִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ׃
תודה לאלוהים. עכשיו יש לי חיי עולם אני כבר לא מת עבור אלוהים אלא חי. אני נחשב עכשיו לאדם רוחני. עכשיו אני שלם לא חסר לי שום דבר.
עכשיו אני יכול להבין ולקבל את האמת בלבי. על מנת לקבל חיי עולם אנחנו לא צריכים לחכות אד שנמות. חיי עולם מתחילים כבר היום באותו רגע שקבלנו את ישוע בתור האדון והמשיח. כלומר עכשיו אחרי שקבלתי את ישוע בתור האדון. רוח האדון הוא הכוח שמניע את
חיי או חיי המאמין.
אל הרומיים ח 2
ח עַל־כֵּן עַתָּה אֵין־אַשְׁמָה בָאֵלֶּה אֲשֶׁר הֵם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ (הַמִּתְהַלְּכִים שֶׁלּא כַבָּשָׂר אֶלָּא לְפִי הָרוּחַ)׃ 2 כִּי תוֹרַת רוּחַ הַחַיִּים אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ הוֹצִיאָה אֹתִי לַחָפְשִׁי מִתּוֹרַת הַחֵטְא וְהַמָּוֶת׃
אל הגלטים ב 20
20 עִם־הַמָּשִׁיחַ נִצְלַבְתִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶחְיֶה עוֹד כִּי אִם־הַמָּשִׁיחַ הוּא חַי בְּקִרְבִּי וַאֲשֶׁר אֲנִי חַי עַתָּה בַּבָּשָׂר חַי אֲנִי בֶּאֱמוּנַת בֶּן־אֱלֹהִים אֲשֶׁר אֲהָבַנִי וַיִּתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בַּעֲדִי׃ 21 לֹא אֲבַטֵּל אֶת־חֶסֶד הָאֱלֹהִים כִּי אִלּוּ יֵשׁ צְדָקָה עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה אַךְ לַשָּׁוְא מֵת הַמָּשִׁיחַ׃
אל הפיליפים א 21
21 כִּי הַמָּשִׁיחַ הוּא חַיָּי וְהַמָּוֶת רֶוַח־לִי׃
אל הקולסים ג 4
4 בְּעֵת הִגָּלוֹת הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא חַיֵּיכֶם גַּם־אַתֶּם תִּגָּלוּ עִמּוֹ בְּכָבוֹד׃
קורא יקר, חיי עולם זאת מתנה כבר בזמן הווה. זאת מתנה שאחרי שמקבלים אותה רוח הקודש או אלוהים הרוח יהיה נוכח בחיינו. רוח הקודש הוא זה שמאפשר לנו לקבל את מה שאלוהים נתן לנו בחסדו. להאמין ולהתחזק דרך דבר אלוהים. לכן בתור אדם נושע רק עכשיו אחרי שקבלתי את האדון ואת סליחת החטאים דרך דמו. מתחיל להידלק אור ברוחי ונפשי שעד כה היו בחשכה מוחלטת.
השניה לקורנתיים ד 3-6
וְאִם־נֶעֱלָמָה בְּשׂוֹרָתֵנוּ נֶעֱלָמָה הִיא מִן־הָאֹבְדִים׃ 4 אֲשֶׁר אֵל הָעוֹלָם הַזֶּה עִוֵּר בָּהֶם אֶת־מַחְשְׁבוֹת חַסְרֵי הָאֱמוּנָה לְבִלְתִּי זְרֹחַ לָהֶם נֹגַהּ בְּשׂוֹרַת כְּבוֹד הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר הוּא צֶלֶם הָאֱלֹהִים׃ 5 כִּי לֹא אֹתָנוּ מַכְרִיזִים אֲנַחְנוּ כִּי אִם־אֶת־הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לֵאמֹר הוּא הָאָדוֹן וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵיכֶם לְמַעַן יֵשׁוּעַ׃ 6 כִּי הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר וַיֹּפַע אוֹר מֵחשֶׁךְ הוּא הוֹפִיעַ בְּלִבֵּנוּ לְהָפִיץ אוֹר דַּעַת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בִּפְנֵי הַמָּשִׁיחַ׃
אז עכשיו השמש זורחת בנפש שלנו כלומר אלוהים מאיר את נפשנו ויש לנו את האפשרות לקבל לימוד בריא לספוג אותו וליישם אותו בחיינו. שים לב שבתור מאמינים בעלי רוח האדון. רק עכשיו אנחנו יכולים לראות את הדברים באופן רוחני. רק עכשיו נדלק אור בנפשנו, בליבינו. רק עכשיו מערכת הרגשות שלנו נמצאת תחת אור האלוהים.
הגוף שלנו נצלב עם המשיח והוא מת. כמובן שיש לנו עדין גוף. הכתוב מלמד שכאשר אנחנו מתים הנפש שלנו עוזבת את הגוף אבל עד אז אנחנו עדין חיים בתור מאמינים בגוף הנוכחי על מנת לשרת את אלוהים.
מעכשיו הגוף שלך לא צריך לשלוט יותר בחייך מכוון שדרך האדון ישוע אתה משוחרר משלטון החטא.
אתה כמובן תמיד יכול להחליט מי ישלוט בחייך, הגוף או דבר אלוהים. אלוהים אומר שאתה חופשי. בכל אופן חשוב שתבין את הדברים האלו בהקשרם הנכון כלומר חופשים על מנת לא לשרת את החטא.
אנחנו מדברים פה על מאמינים. עכשיו יש לך אור בנשמה. יש לך את האפשרות להבין את האמת וליישם אותה בחייך. למי שלא מאמין אין את אותה אפשרות. את כל הדברים האלו אנחנו יכולים לעשות מכוון שנחתמנו ברוח הקודש. מכוון שרוח הקודש עובד בנו המאמינים על סמך דבר האלוהים על סמך מה שאנחנו מאמינים.
אנחנו נעבור עכשיו לדבר על הנאמר בבשורה על פי מרקוס פרק ז ומשלי ד. על מנת לראות וללמוד על היחס שקיים בין מערכת הרגשות שלנו והלב שלנו. צורת החשיבה שלנו והרגשות שלנו.
אני לא יודע דרך אחרת איך להסביר את זה אלא דרך הסבר על הפסוקים האלו. לכן אני מציע לך קורא יקר לקרוא את הנאמר כמה פעמים על מנת שהדברים בשלב מסויים יתבהרו. בכל אופן זה מאד חשוב להבין בתור מאמינים איך הדברים פועלים באדם הפנימי.
משלי ד 20-27
בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה; לַאֲמָרַי, הַט־אָזְנֶךָ׃ 21 אַל־יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ; שָׁמְרֵם, בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ׃ 22 כִּי־חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם; וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא׃ 23 מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ; כִּי־מִמֶּנּוּ, תּוֹצְאוֹת חַיִּים׃ 24 הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה; וּלְזוּת שְׂפָתַיִם, הַרְחֵק מִמֶּךָּ׃ 25 עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ; וְעַפְעַפֶּיךָ, יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ׃ 26 פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ; וְכָל־דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ׃ 27 אַל־תֵּט־יָמִין וּשְׂמֹאול; הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע׃ אז שים לב "...נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" הלב שלנו הוא נקודת המוצא לכל החיים. המקור של הכוח שאנחנו זקוקים במשך כל חיינו. הכל מתחיל בלב כלומר חיים מלאי דיכאון או חיים מלאי שלווה ושלום.
מרקוס ז 21-23
כִּי מִקֶּרֶב הָאָדָם מִלִּבּוֹ יֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת נָאֹף וְזָנֹה וְרָצוֹחַ׃ 22 וְגָנוֹב וְאַהֲבַת בֶּצַע וְרִשְׁעָה וּרְמִיָּה וְזוֹלֲלוּת וְעַיִן רָעָה וְגִדּוּף וְזָדוֹן וְסִכְלוּת׃ 23 כָּל־הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִקֶּרֶב הָאָדָם הֵן יוֹצְאוֹת וּמְטַמְּאוֹת אֹתוֹ׃
לכן הנקודה החשובה היא לא מה אתה עושה אלא מי אתה. זאת נקודה בסיסית מאד חשובה וזה גם שורש כל הבעיות. אם אתה רואה דברים שקורים בחייך חשוב מאד שתבין שכל ההתחלות הם בלב. כל מה שאתה מסוגל לו בחיים מתחיל בלב.
מערכת הרגשות שלנו בנויה בצורה כזאת שהם יכולים לתת תשובה לכל מה שקורה בלב שלנו.. אני מדבר פה על מצב רגיל ללא כל קשר לטבע החוטא שלנו שהשחית את הלב ואת מערכת הרגשות שלנו.
איך נבראנו
מאת: דב אבנון
זאת נשמעת אולי שאלה מיותרת אבל בכל זאת כולנו יודעים שבלי לשתות לאכול ולישון אנחנו לא יכולים להתקיים. אז איך נבראנו בהקשר ליחס של הגוף רוח ונפש ועבודת רוח הקודש בחיינו.
אל האפסים ב 10
10 כִּי־פֹעַל אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ נִבְרָאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר הֵכִין הָאֱלֹהִים מִקֶּדֶם לְמַעַן נִתְהַלֵּךְ בָּהֶם׃
השכל שלנו ורצוננו האישי לוקחים החלטה על פי נוהליים מסוימים. הנוהליים האלו קשורים לחינוך שקבלנו, לדת שלנו, למוסר שלנו ואילו הרגש שלנו מגיב בהתאם להחלטות שלקחנו. זהו בעצם הסדר הטבעי שעל פיו בני האדם מתפקדים. חשוב להוסיף שעקב קללת החטא שנכנס לעולם דרך האדם הראשון המערכת הרגשית שלנו וגם תגובת הגוף הושחתו.
אל הרומיים ה 12
לָכֵן כַּאֲשֶׁר עַל־יְדֵי אָדָם אֶחָד בָּא הַחֵטְא לָעוֹלָם וְהַמָּוֶת בְּעֵקֶב הַחֵטְא וְכֵן עָבַר הַמָּוֶת עַל־כָּל־בְּנֵי אָדָם מִפְּנֵי אֲשֶׁר כֻּלָּם חָטָאוּ׃
גם לאדם החדש, אותו אדם שקבל את האדון ישוע בתור המושיע שלו, יש שכל או מחשבה, מערכת רגשות וגוף שמגיב. חשוב לזכור שאנחנו עדין אנשים ככל האנשים אלא שאותו אחד שקיבל את מתנת חיי העולם דרך האדון ישוע נחתם ברוח הקודש.
אל האפסים א 13-14
וַאֲשֶׁר גַּם־אַתֶּם שְׁתוּלִים בּוֹ אַחֲרֵי שָׁמְעֲכֶם דְּבַר הָאֱמֶת אֶת־בְּשׂוֹרַת יְשׁוּעַתְכֶם וַאֲשֶׁר בּוֹ כְּשֶׁהֶאֱמַנְתֶּם גַּם־נֶחְתַּמְתֶּם בְּרוּחַ הַהַבְטָחָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ׃ 14 כִּי זֶה עֶרְבוֹן נַחֲלָתֵנוּ לִפְדּוֹת־לוֹ עַם סְגֻלָּה לִתְהִלַּת כְּבוֹדוֹ׃
לכן עכשיו במקום - מחשבה - רגשות ופעולה. דבר אלוהים מתחיל להשפיע על צורת המחשבה שלנו ומוסיף את דבר האמת לצורת המחשבה שלנו. התגובה של המאמין כבר לא מבוססת אך ורק על סמך הרגש אלא גם על סמך אמונה בנאמר בדבר אלוהים. פולוס מדבר על דבר האלוהים שגם פועל בנו הראשונה אל התסלוניקים ב 13
בַּעֲבוּר זֹאת אֲנַחְנוּ לֹא נֶחְדַּל לְהוֹדֹת לֵאלֹהִים כִּי אַתֶּם קִבַּלְתֶּם מֵאִתָּנוּ דְּבַר שְׁמוּעַת הָאֱלֹהִים וְלֹא־קִבַּלְתֶּם אוֹתוֹ כִּדְבַר בְּנֵי־אָדָם כִּי אִם־כְּמוֹ־שֶׁהוּא בֶאֱמֶת כִּדְבַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר גַּם־פֹּעֵל בָּכֶם הַמַּאֲמִינִים׃
במידה ואנחנו מגיבים על דברים אך רק על סמך הרגשות שלנו חשוב שנדע שהרגש עצמו הוא ארור ועדיף לא לסמוך עליו.
אז איך הרגשות שלנו עובדים?
רגשות הולכים תמיד אחרי. אין להם שכל ואין להם עצמאות. הם רק מגיבים. קבלת הודעה לא משמחת התגובה היא עצב. אתה נמצא במקום מסוים וטוב לך התגובה היא שמחה ועוד . לרגשות עצמם אין את היכולת להבדיל בין מציאות לדמיון. בין עבר הווה ועתיד. ההבדלה באה מהשכל שלנו או מרוח האדם ואילו הרגשות הולכים בעקבות המחשבה.
שים לב שיותר ויותר מאמינים משיחים שמים את הדגש על שירים בקהילה מבלי שום קשר אם זה בונה או לא רק מכוון שזה נותן להם הרגשה טובה.
ישנם אנשים שנזכרים במה שקרה להם לפני 20 או 30 שנה או אפילו יותר. הם נזכרים שמשהו פגע בהם או העליב אותם ולפעמים קשה להם להשתחרר ממחשבת העבר. הם כל הזמן עסוקים עם מה שקרה ולכן עדין מתעצבנים ממה שקרה כאילו שזה קרה רק אתמול.
לעומת זאת, ישנם אנשים שחושבים כל הזמן על מה שיהיה בעתיד. שים לב, ככל שנחשוב מה יהיה ומה לא יהיה בעתיד אנחנו עלולים לתת לרגש החרדה להשתלט אלינו ולגרום לנו להתחיל לפחד למרות שבעצם שום דבר עדין לא קרה. זה עדין בכלל לא מציאותי.
שהיתי קטן פחדתי מאד מהחושך והיו סרטים שפשוט לא הלכתי לראות. מה שבעצם קרה הרגשות שלי הלכו בעקבות השכל שלי. באותו זמן השכל שלי לא היה במצב שיכולתי לומר זה רק סרט זה בכלל לא מציאותי. היום למשל, ישנם מצבים שאני רואה סרט ולפעמים מתרגש עד כדי דמעות למרות שאני יודע שזה רק סרט אבל הרגשות שלי מגיבים למרות שאני יודע שזה רק סרט.
לכן שאנשים מדברים על בעיות נפשיות או בעיות רגשיות מדובר בעצם על דרך חשיבה לא נכונה. ישנם אנשים שכל היום רק חושבים וחושבים ובסופו של דבר גם מתעייפים. המחשבה על מה שקרה או מה שעתיד להיות רק מסבכת לנו את החיים מכוון שהמחשבות מתערבבות עם הרגשות שלנו. ככל שנמשיך לעסוק במערבולת הזאת ככה גם נקבל בעיות נפשיות.
לכן ככול שנעסוק בניתוך הרגשות שלנו ונאמץ את המוח במחשבות לא מציאותיות ככה נגדיל את האפשרות לבעיות נפשיות. לכן הנקודה היא לא הבעיה הנפשית בפניה עצמה אלא מהו מקור הבעיה.
במדבר יא 5
יא וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר־בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה׃ 2 וַיִּצְעַק הָעָם אֶל־מֹשֶׁה; וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל־יְהוָה, וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ׃ 3 וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה; כִּי־בָעֲרָה בָם אֵשׁ יְהוָה׃ 4 וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר׃ 5 זָכַרְנוּ אֶת־הַדָּגָה, אֲשֶׁר־נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת־הֶחָצִיר וְאֶת־הַבְּצָלִים וְאֶת־הַשּׁוּמִים׃ 6 וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל; בִּלְתִּי אֶל־הַמָּן עֵינֵינוּ׃
עם ישראל רצה לחזור למצרים. למה זה קרה בכלל?. הם נזכרו בכל אותם דברים טובים שהיו להם. המוח שלנו הוא בעצם מערכת זכרון אחת גדולה שמאכסנת בתוכה את כל מה שעבר עלינו. והנה אנחנו בוחרים לעצמנו תמונת מצב מסוימת ובלי שנרגיש שלאט לאט החטא רק משתלט עלינו ורוצה לשוב ולמלוך.
שעם ישראל היה במדבר היה להם רק את דבר אלוהים דרך משה ואת ההבטחה לארץ חדשה. כלומר זאת האמונה שהובילה אותם קדימה. אלא שבשלב מסוים, שהדברים התחילו להיות קשים, הם נתנו לרגש לשלוט בהם והוא זה שהחזיר אותם אחורה למצרים. הם קבלו במוח תמונה לא מציאותית.
אז מה הם היו צריכים לעשות? הם היו צריכים לחשוב רק על מה שאלוהים אמר להם ולהאמין לדברו. לכן שוב פעמים אנחנו מרגישים דברים שאנחנו חושבים ולא ההפך. באופן טבעי אנחנו תמיד חושבים מרגישים ופועלים.
אבל עכשיו בתור מאמינים המצב השתנה. אנחנו נולדנו מחדש. אנחנו השתנינו ולכן יש לנו עכשיו את האפשרות והיכולת להשתמש גם ברוח האלוהים.
אל הגלטים ה 16
וְהִנְנִי אֹמֵר הִתְהַלְּכוּ בָּרוּחַ וְלֹא תְמַלְאוּ אֶת־תַּאֲוֹת הַבָּשָׂר׃
ניקח לדוגמא לקום בבוקר. השעון העיר אותנו. אנחנו מתעלמים מהרגשת העייפות והרצון להמשיך לישון. קמים, מתרחצים שותים קפה והנה אנחנו מרגישים לגמרי אחרת. אבל למה נהגנו ככה? אנחנו החלטנו לנהוג ככה מכוון שזה מה שהיינו צריכים או חייבים לעשות.
לקחנו החלטה מסוימת ומערכת הרגשות שלנו הולכת בעקבות ההחלטה. לכן על פי דבר החסד וכפי שפולוס מלמד באיגרות שלו. יש לנו שתי אפשריות מנוגדות. אפשרות אחת ללכת על פי הרוח והאפשרות השנייה להקשיב לרצון הבשר. אנחנו יכולים לחיות על פי הרוח או ללכת על פי הבשר.
אל הרומים יב 2
יב וְעַתָּה הִנְנִי מְעוֹרֵר אֶתְכֶם אַחַי בְּרַחֲמֵי אֱלֹהִים אֲשֶׁר תַּגִּישׁוּ אֶת־גְּוִיּוֹתֵיכֶם קָרְבָּן חַי וְקָדוֹשׁ וְנִרְצֶה לֵאלֹהִים וְהָיְתָה זֹּאת עֲבוֹדַתְכֶם הַשִׂכְלִית׃ 2 וְאַל־תִּדַּמּוּ לָעוֹלָם הַזֶּה כִּי אִם־הִתְחַלְּפוּ לִהְיוֹת לָכֶם לֵב חָדָשׁ לִבְחֹן מַה־הוּא רְצוֹן הָאֱלֹהִים הַטּוֹב וְהַנֶּחְמָד וְהַשָּׁלֵם׃
קורא יקר, מאד חשוב להתחיל להסתכל על החיים מנקודת ראות של אלוהים. מה אלוהים אומר?
הרי המחשבה שלנו היא כמו מחשב. זבל נכנס וזבל יוצא אמת נכנסת ואמת יוצאת. אבל כמובן אנחנו יותר ממחשב. אנחנו יכולים להחליט לבד מה אנחנו מכניסים למוח ומה לא . לאיזה כוון אנחנו צריכים לחשוב ולאיזה כוון עדיף שלא. כלומר יש לנו את היכולת להחליט.
לכן השאלה העקרונית היא האם אתה נותן או מרשה לדבר האלוהים לשלוט באופן החשיבה שלך להדריך אותך ולתקן אותך. או שאתה מרשה לאדם הישן כלומר לחטא לשלוט בך.
החלטה רגשית
ישנם אנשים שנותנים לרגש לנהל את חייהם. יותר ויותר אנשים אומרים "אני מרגיש ככה וככה ולא אני חושב ככה וככה.". במקרה הזה אנשים לוקחים החלטות חשובות על סמך מה שהם מרגישים ללא כל קשר למציאות או בהקשר לנאמר בדבר האלוהים.
החלטה רוחנית
אנחנו לוקחים החלטה על סמך מה שאנחנו יודעים. על סמך האמת על פי דבר אלוהים. אנחנו יודעים שאז גם הרגשות יבואו ונרגיש טוב מכוון שעשינו את ההחלטה הנכונה.
קורא יקר, פה אפשר לראות בברור איך הרגשות שלנו התרגלו לשלוט בחיינו ויהיה מאד קשה להשתחרר מהמצב הזה, מכוון שכולנו מעדיפים להרגיש טוב למרות שאנחנו יודעים שהרגש הוא זמני ולפעמים הוא בא למרות שההחלטה שעשינו אינה טובה.
לכן תמיד עומדת לפנינו האפשרות להמשיך ולחיות על סמך הרגש ולתת לו להכתיב לנו מה לעשות או איך לנהוג. או להפסיק לתת לרגש לשלוט ולעבור לחיות על פי האמת של דבר האלוהים.
כאשר המאמין הולך רק בעקבות מה שהוא שומע בדרשות שאנשים אחרים אמרו מבלי ממש לראות את הדברים מדבר האלוהים. או שהוא רגיל לצטט הרבה מחכמה דתית זאת או אחרת. אז הרגשות שלו יפעלו בהתאם.
אנחנו יכולים לדעת מה אחרים חושבים ולנסות לשאוב כוח ממה שהם אמרו אבל זה לא ישנה את התגובה הרגשית. אנחנו יכולים להקשיב לדרשות לשיר שירים ולהתפלל ועדין להגיע למצבי דיכאון.
אבל יש לנו עוד אפשרות. אנחנו יכולים להחליט. כאשר משהו כואב לנו ובעקבותיו באות כל אותן מחשבות שליליות כלומר פחדים חוסר בטחון רגשי אשמה דאגה ועוד. יש לנו בתור מאמינים האפשרות לקחת החלטות. אנחנו יכולים כמובן להמשיך ולנסות לשלוט במצב לבד עם הכוח שלנו אבל זה לא ישנה את מה שנרגיש או יבהיר את הבלבול ששורר.
מה שאני מנסה להבהיר זה שיש לנו את האפשרות לנווט את המחשבות שלנו . יש לנו בתור מאמינים את היכולת לא לתת למחשבות ורגשות לשלוט בחיינו.
אל האפסים ב 3
3 וְגַם־אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בְּתוֹכָם הָלַכְנוּ לְפָנִים בְּתַאֲוֹת הַבָּשָׂר לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵי בְשָׂרֵנוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וַנְּהִי בְנֵי־רֹגֶז בְּטִבְעֵנוּ כִּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם׃
האפשרות השנייה היא לתת לדבר אלוהים לעבוד בחיינו. לתת לפסוקים לדבר אלינו. לחשוב כמו שאלוהים חושב. כלומר לתת לאמונה למלוך בחיינו. אם ננהג ככה אז שלום האלוהים ישלוט בחיינו.
אל הפיליפים ד 7
וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנַּעֲלֶה עַל־כָּל־שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת־לְבַבְכֶם וְאֶת־מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
התהליך הזה שקשור ליכולת ההחלטה שלנו הוא מאד חשוב על מנת שנתבגר באמונה. חשוב גם לדעת ששלום האלוהים הולך ביחד עם צייתנות לאמונה. כלומר אנחנו מאמינים לנאמר בפסוק מסוים ומיישמים אותו ואלוהים נותן לנו את השלום על סמך אותו פסוק. פולוס קורא למצב הזה גם "להתחדש ברוח שכלינו" אל האפסים ד 22 כלומר אנחנו מתחילים לרענן את הרוח שלנו ודרך המחשבה שלנו עם דבר אלוהים.
אל האפסים ד 22
22 לָסוּר מִדַּרְכֵיכֶם הָרִאשֹׁנִים וְלִפְשֹׁט אֶת־הָאָדָם הַיָּשָׁן הַנִּשְׁחָת בְּתַאֲוֹת רְמִיָּה׃ 23 לְהִתְחַדֵּשׁ בְּרוּחַ שִׂכְלְכֶם׃
אנחנו מתבקשים בתור מאמינים לקרוא ולהבין את הנאמר בכתוב. אנחנו צריכים להכניס את דבר האלוהים יום יום לתוך מערכת החשיבה שלנו. על מנת שנדע איך לעשות את זה ואיך להבדיל בין לימוד בריא ולימוד שהוא אינו בריא, מאד חשוב שנלמד לחלק את הכתוב נכון. קוראים לזה גם להישען על דבר האלוהים. השניה אל טימותיוס ב 15
שהאדון אומר שהוא לא יכול לעשות שם דבר בלי אלוהים האב. אז איך אנחנו בתור מאמינים יכולים לעשות משהו בלעדיו. האדון עומד היום במרכז החיים הרוחניים שלי. לא היכולת האישית שלי או התוכניות האישיות שלי אלא הוא ורק הוא. הזהות החדשה שקבלתי מאלוהים אחרי שקבלתי את מתנת חסדו היא באדון ישוע.
כלומר ככל שאנחנו ממשיכים ללכת ולנהוג כפי שאלוהים רוצה שננהג נכון להיום תחת הנהגת חסדו, ככה גם צורת המחשבה שלנו תשתנה. אנחנו הרי לא סתם קוראים בכתוב ולמדים את הנאמר. אנחנו עושים את זה על מנת שנתחזק ונגדל באופן רוחני ושחיינו הרוחניים יהיו כמה שיותר בריאים.
קורא יקר אני לא מדבר אתך פה על תיאוריה של "מזון מהיר" לקרוא להתפלל והנה בן רגע הדיכאון נעלם. ישנם אנשים שמנסים כמובן למלא את החלל בפעילות אבל זאת רק השליה. מדובר פה בעבודת רוח הקודש בחיינו שהולכת יד ביד עם הרצון שלנו להאמין ולבטוח במה שאלוהים אומר בדברו. אתה לאט לאט תתרגל למצב החדש שבו הרגשות שלך מתפקדים על פי ציות לאמונה ולא אך ורק על פי קו המחשבות האישי שלנו. זה דורש מאמץ אבל אתה בעצמך תראה איך שהאדון לאט לאט, דרך דברו, מתחיל לחזק אותך מחדש ולתת לחייך גוון חדש.
כאשר אנחנו הולכים ברוח אז אנחנו לא ממלאים אחר תאוות הבשר. אותה דרך מחשבה שעד כה שלטה עלינו וגרמה לנו להגיע למצבי דיכאון ממושכים כבר לא תשלוט בנו כל עוד כמובן שאנחנו נתמיד ללכת ברוח.
המובן האמיתי שללכת באמונה זה בעצם לדעת ליישם את מה שאני מבין מקריאה בדבר אלוהים. אני מאמין למה שאלוהים אומר עלי בדבר. מי אני בעצם בעיני אלוהים? התשובה נמצאת בדברו. אני אולי חושב בצורה מאד שלילית על עצמי על חיי ובכלל על הכל והנה עכשיו נפתח עבורי פתח חדש לשמוע למה שאלוהים אומר עלי. הזהות שלי הנוכחית היא במשיח ולכן אני צריך ללמוד להודות לאלוהים על שפע חסדו ועל כל אותם דברים שהוא השלים עבורי באהבתו דרך אדונינו ישוע המשיח.
הראשונה לקורנתיים א 30-31
30 וּמִמֶּנּוּ אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הָיָה לָנוּ לְחָכְמָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְלִצְדָקָה וְלִקְדֻשָּׁה וּלְפִדְיוֹם׃ 31 וִיהִי כַּכָּתוּב הַמִּתְהַלֵּל יִּתְהַלֵּל בַּיְהוָֹה׃
קורא יקר, קודם כל צריך לדעת להבין את הנאמר אחרי זה להאמין לנאמר ולבסוף גם ליישם את הדברים בחיינו דרך האמונה.
במידה ותעשה את זה אז אלוהים ימלא את לבך בשפע של שלום. לא השלום של העולם אלא השלום שלו.
קורא יקר, אני כולי תקוה שאתה מבין שרצון אלוהים הוא שילדיו לא יגיעו למצבי דיכאון, למרות שזה קורה כמובן. אני כולי תיקווה שבמידה ונושא הדיכאון מוכר לך שגם אתה תגיע להכרת המצב ותבין שפה אתה צריך לקחת החלטה מאד חשובה. אני אומר את זה שוב ושוב מכוון שדיכאון לא בא סתם ככה וגם לא ייעלם סתם ככה. בתור מאמינים אנחנו צריכים דבר ראשון להבין פה את האמת שנקראת "ללכת ברוח" ולנהוג בהתאם.
תראה, זה כמובן מאד טוב לדעת שנושענו בחסדו של אלוהים מקללת החטא ושקבלנו את מתנת חיי העולם דרך האדון ישוע המשיח. אבל עכשיו צריכים גם להתייחס לכמה בעיות יום יומיות. כלומר שהאדם הפנימי שלנו ישתנה בצורה כזאת ששלום האלוהים ישרור וישלוט גם על מערכת הרגשות שלנו.
אם אני הייתי קורא את הדברים האלו היום ועדין לא הייתי נושע דרך דם המשיח. אז דבר ראשון שהייתי עושה זה לקבל את מתנת חיי העולם דרך אדונינו ישוע המשיח. מכוון שזה בכלל לא משנה אם אתה דתי או חילוני. דת לא יכולה לעזור לך בעניין הזה בשום אופן. דת יכולה אולי למלות זמנית איזה חלל ריק באשליות אבל לדת אין את הכוח ואת היכולת להפוך אותך ממשהו שמת בחטאיו עם נפש חשוכה למשהו שהולך יד ביד עם אלוהים. למשהו שהנה הוא נולד מחדש וקיבל חיים חדשים. פה צריך לקרות איזה נס. וזה כבר קרה. הסוד של חיים רוחניים בריאים לגדולת אלוהים האב צפון בכוח שאלוהים השתמש להקים את האדון ישוע מהמתים "כוח התקומה".
קורא יקר, זה אף פעם לא מספיק לחזור על בשורת הישועה וצריך לעשות את זה שוב ושוב. האדון ישוע מת על הצלב על מנת לקחת על עצמו את כל החטאים שלנו ולסלוח לכולם מהראשון שבהם עד לאחרון שבהם. הוא עשה את זה על מנת שאחרי שקבלנו אותו בתור המושיע, הוא יוכל למלות את חיינו דרך רוח הקודש באמונה ושלום אמיתיים. לכן זה מאד חשוב שבתור מאמינים נלמד ללכת באמונה ולהאמין בדברים שאלוהים אומר עלינו בדברו.
במידה ואתה עדין לא קבלת את האדון ישוע בתור המושיע שלך, אני מזמין אותך עוד היום לקחת את ההחלטה החשובה הזאת. לאלו שכבר נושעו בחסדו של אלוהים דרך האמונה אני רק יכול לומר תלכו ברוח ועל תמלאו אחר תאוות הבשר ואז לא תסבלו ממצבי דיכאון.
תפילה
אבינו שבשמים אלוהי אברהם יצחק ויעקב אבי אדונינו ישוע המשיח. אנחנו רוצים להודות לך היום על מה שעשית עבורנו באדונינו ישוע המשיח ועל השלום בלב שקבלנו דרך רוח הקודש על ידי האמונה. תודה אבינו שבשמים על האפשרות שקבלנו לחיות לכבודך תודות לחסדך ואהבת כפי שהם מתגלים באדונינו ישוע המשיח.
אנחנו מודים לך על הכל בשם ישוע המשיח אדונינו.
אמן