איך להבין את הנאמר בדבר האלוהים ולהנות ממנו.? סתירות או הנאה
דכאון וחסדו של האלוהים

סתירות או הנאה
האם שמעת משהו שאומר שיש סתירות בכתוב. כלומר במקום אחד נאמר משהו ובמקום אחר היפוכו. אז איך אפשר בכל זאת להנות מקריאת הכתוב?
המפתח להבנת הנאמר טמון בפסוק הבא:
השניה לטימותיוס ב 15 הֱיֵה שָׁקוּד לְהִתְיַצֵּב נֶאֱמָן לִפְנֵי אֱלֹהִים וּכְפֹעֵל אֲשֶׁר לֹא־יֵבוֹשׁ הַמְחַלֵּק עַל־נָכוֹן דְּבַר הָאֱמֶת׃
בוא נעבור רגע ביחד על הנאמר בפסוק הזה.
א - דבר ראשון אנחנו מתבקשים לשקוד על דבר האלוהים וללמוד אותו.
ב- למה האדון מבקש שנשקוד ונלמד את דברו? על מנת שנוכל להיות פועלים נאמנים שלא מתביישים בדבר האדון. אנחנו חייבים ללמוד את הנאמר בכתוב על מנת שבזמנים קשים לא נתבייש מעדות האדון ונדע שהשרות שלנו הוא בהתאמה מלאה עם הנאמר בדבר אלוהים.
הפסוק הזה אינו מדבר על ישועה מכוון שאי אפשר להשיג את הישועה דרך שקידה ולמידת הכתוב. את הישועה אנחנו מקבלים היום אך ורק כמתנת חסדו של אלוהים דרך האמונה באדון ישוע המשיח ומותו המכפר על הצלב עבור חטאינו.
הפסוק הזה נכתב עבור מאמינים. עבור אנשים שכבר נושעו. הפסוק הזה נכתב על מנת ללמד אותנו איך ללמוד את הכתוב על מנת שהשרות שלנו לאדון יהיה נאמן ובחון.
ג - אז איך אנחנו צריכים ללמוד את הכתוב? אנחנו צריכים ללמוד לחלק את הכתוב נכון. מדובר בחלוקת הכתוב להנהגות. אנחנו מוצאים בכתוב את הנהגת חסד האלוהים (אל האפסים ג 1-6 או את הנהגת מלוא העיתים (אל האפסים א )10 את זמן התורה ועוד .
ג בַּעֲבוּר זֹאת אֲנִי פוֹלוֹס אֲסִיר הַמָּשִׁיחַ לְמַעַנְכֶם הַגּוֹיִם׃ 2 כִּי־אָמְנָם שְׁמַעְתֶּם הַנְהָגַת חֶסֶד הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־נִתַּן לִי אֲלֵיכֶם׃ 3 כִּי בֶחָזוֹן גִּלָּה־לִי הַסּוֹד אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לָכֶם בִּמְעַט מִלִּין׃ 4 וּבְקָרְאֲכֶם תּוּכְלוּ לְהַכִּיר אֶת־בִּינָתִי בְּסוֹד הַמָּשִׁיחַ׃ 5 אֲשֶׁר בַּדּוֹרֹת הָרִאשֹׁנִים לֹא נוֹדַע לִבְנֵי אָדָם כַּאֲשֶׁר נִגְלָה עַתָּה לִשְׁלִיחָיו הַקְּדשִׁים וְלִנְבִיאָיו בָּרוּחַ׃ 6 שֶׁיִּהְיוּ הַגּוֹיִם גַּם־הֵם נֹחֲלִים וּבְגוּף אֶחָד וְחַבְרֵי הַהַבְטָחָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַל־יְדֵי הַבְּשׂרָה׃
עַל־דְּבַר הַנְהָגָתוֹ בִּמְלֹאת הַיָּמִים לְקַבֵּל אֶת־הַכֹּל בַּמָּשִׁיחַ מַה־שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וּמַה־שֶּׁבָּאָרֶץ׃ 11 וּבוֹ לָקַחְנוּ נַחֲלָתֵנוּ אֲנַחְנוּ הַמְיֻעָדִים לָהּ מִלְּפָנִים בְּמַחֲשֶׁבֶת פֹּעֵל הַכֹּל כַּעֲצַת חֶפְצוֹ׃
אופיו של אלוהים אינו משתנה וככה גם כל העקרונות שלו. אבל אלוהים דיבר אל האנשים בזמנים שונים ואופנים שונים והוא לא אמר לכולם את אותו דבר בפעם אחת.
אני ואתה חיים תחת הנהגת חסד האלוהים ועל מנת להבין את רצון האלוהים לזמן הזה, אנחנו צריכים ללמוד לחלק את הכתוב נכון. כלומר להבין שפולוס הוא השליח אל הגווים ושהאיגרות שהוא כתב מדברים דבר ראשון אודותנו. אודות הקהילה "גוף המשיח" יהודים וגווים בגוף אחד. אנחנו יכולים לקרוא את הכתוב, כי הכל נכתב עבורנו. אנחנו יכולים לקרוא את הכתוב כחלק ממסורת זאת או אחרת או כחובה מסוימת. אבל אם לא נדע לחלק את הכתוב נכון לא נהנה ממש מהנאמר.
אז בואו נראה כמה דוגמאות:
למה האדון אמר לתלמידיו למכור את כל הרכוש שלהם ולחלק אותו לעניים? לוקס יד 33 מתי יט 21 בשעה שבמקום אחר כתוב שכל אחד צריך לפרנס את משפחתו? אל טימותיוס א ה 8)
33 וְכֵן כָּל־אִישׁ מִכֶּם אֲשֶׁר לֹא־יַעֲזֹב כָּל־קִנְיָנָיו לֹא יוּכַל לִהְיוֹת תַּלְמִידִי׃ 34 טוֹב הַמֶּלַח וְאִם הַמֶּלַח הָיָה תָפֵל בַּמֶּה יְתֻקָּן׃ 35 גַּם לָאֲדָמָה גַּם לַדֹּמֶן לֹא יִצְלַח הַחוּצָה יַשְׁלִיכֻהוּ מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע׃
וַאֲשֶׁר לֹא יְכַלְכֵּל אֶת־קְרוֹבָיו וְעַל־כֻּלָּם אֶת־בְּנֵי בֵיתוֹ כָּפַר בָּאֱמוּנָה וְרַע הוּא מֵאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ מַאֲמִין׃ 9 אַלְמָנָה אַל־תִּבָּחֵר זוּלָתִי בַּת־שִׁשִּׁים שָׁנָה וַאֲשֶׁר הָיְתָה אֵשֶׁת אִישׁ אֶחָד׃
לכאורה יש פה סתירה. איך אפשר לציית בעת ובעונה אחת לשני הפסוקים האלו?
כאשר אנחנו לוקחים כמה פסוקים מהכתוב ומוציאים אותם מהקשרם. האמת של אותו פסוק נהפכת להיות שקר. לכן מאד חשוב שקוראים איזה פסוק, לשאול את עצמנו עבור מי הדברים נאמרו. עבור מי הפסוק נכתב לאיזו מטרה ותחת אלו נסיבות.
כל הנאמר בדבר האלוהים נכתב על מנת ללמד אותנו ( אל הרומיים טו 4 ) הראשונה אל טימותיוס ג 16 )
כִּי כָל־אֲשֶׁר נִכְתַּב מִלְּפָנִים נִכְתָּב לְלַמְּדֵנוּ לְמַעַן תִּהְיֶה־לָּנוּ תִקְוָה בְּסַבְלָנוּת וּבְתַנְחוּמוֹת הַכְּתוּבִים׃
לא נאמר שכל הכתוב מדבר אודות אותה קבוצת אנשים. המצווה "למכור את כל הרכוש" נאמרה לתלמידים בזמן שהבשורה היתה " שובו כי מלכות השמים הגיעה ( מתי ג 2 ו 6-10 לוקס יב 33 ) בזמן ששמעון פטרוס אמר לעם "שובו וימחו חטאיכם למען יבואו ימי הרווחה..." מעשי השליחים ב 44-45 ד 34 )
ג בַּיָּמִים הָהֵם קָם יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל וַיְהִי קֹרֵא בְמִדְבַּר יְהוּדָה לֵאמֹר׃ 2 שׁוּבוּ כִּי מַלְכוּת הַשָׁמַיִם קָרְבָה לָבוֹא׃ 3 כִּי זֶה הוּא אֲשֶׁר נִבָּא עָלָיו יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר קוֹל קוֹרֵא בַמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְהוָֹה יַשְׁרוּ מְסִלּוֹתָיו׃
וְאַתָּה כִּי תִתְפַּלֵּל בּוֹא בְחֶדְרְךָ וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעַדְךָ וְהִתְפַּלֵּל אֶל־אָבִיךָ אֲשֶׁר בַּסָּתֶר וְאָבִיךָ הָרֹאֶה בַּמִּסְתָּרִים הוּא (בַּגָּלוּי) יִגְמְלֶךָ׃ 7 וּבְהִתְפַּלֶּלְכֶם אַל־תְּפַטְפְּטוּ כַּגּוֹיִם הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם בְּרֹב דְּבָרֵינוּ נִשָׁמֵעַ׃ 8 וְאַתֶּם אַל־תִּדַּמּוּ לָהֶם כִּי יוֹדֵעַ אֲבִיכֶם כָּל־צָרְכְּכֶם בְּטֶרֶם תִּשְׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ׃ 9 לָכֵן כֹּה תִתְפַּלָּלוּ אָבִינוּ שֶׁבַּשָׁמַיִם יִתְקַדַּשׁ שְׁמֶךָ׃ 10 תָּבֹּא מַלְכוּתֶךָ יֵעָשֶׂה רְצוֹנְךָ כַּאֲשֶׁר בַּשָׁמַיִם גַּם בָּאָרֶץ׃
הפסוק שאומר " כל אחד חייב בראשונה לפרנס את משפחתו" נאמר על ידי השליח פולוס בתקופה מאוחרת יותר כלומר "הנהגת חסד האלוהים". עצם העובדה שאתה ואני ועוד מאמינים רבים אחרים עובדים מרויחים כסף ובעלי רכוש. מראה שאנחנו איננו ממלאים אחרי הנאמר בבשורת המלכות "מלכות השמים" מכוון שאחרת גם אנחנו היינו צריכים למכור הכל.
בעבר אלוהים אמר לאדם: "לאכול רק מהצומח" בראשית א 29 . מאוחר יותר הוא התיר לו לאכול בשר חיות בראשית ג 9 ובתקופה יותר מאוחרת, תחת תורת משה, עם ישראל קבל רשימה של חיות שהיה אסור להם לאכול. ויקרא י"א
האם מדובר פה בסתירה?. כמובן שלא ! אנחנו פשוט צריכים לשים לב על מי מדובר פה.
א - אדם וחווה בגן עדן בראשית א 29
ב - נוח בתקופה שאחרי המבול
ג - עם ישראל תחת תקופת התורה.
רק שאנחנו מגיעים לשליח פולוס אנחנו קוראים : "כי כל בריאת אלוהים טובה היא ואין דבר משוקץ אם יאכל בתודה " הראשונה אל טיומותיוס ד 4
4 כִּי כָל־בְּרִיַּת אֱלֹהִים טוֹבָה וְאֵין דָּבָר מְשֻׁקָּץ וּבִלְבַד שֶׁיֵּאָכֵל בִּבְרָכָה׃ 5
פה הדברים נאמרו עבורנו, המאמינים, חברי הקהילה "גוף המשיח". שחיים תחת הנהגת חסד האלוהים.
בעבר אלוהים ציווה להקריב קרבן חיות עבור חטאת העם. למי הוא אמר את זה? כמובן לעם ישראל! במסגרת מצוות התורה שאלוהים נתן למשה. היום, לעומת זאת, תחת הנהגת חסד האלוהים. אלוהים רוצה שאנשים באשר הם יאמינו באדון ישוע המשיח אשר היה הקרבן האחרון והקריב את עצמו אחת ולתמיד בעבור החטאים שלנו. אל הרומים ג 25 אל העברים ט 13-14
אֲשֶׁר שָׂמוֹ הָאֱלֹהִים לְפָנֵינוּ לְכַפֹּרֶת עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּדָמוֹ לְהַרְאוֹת אֶת־צִדְקָתוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶעֱבִיר אֶת־הַחֲטָאִים הָרִאשֹׁנִים בְּעֵת חֶמְלָתוֹ׃
תחת הנהגת חסד האלוהים ישועה היא אך ורק על ידי חסד דרך האמונה. אל האפסים ב 8-9 . טבילה במים, ברית מילה או שמירת מצוות התורה אינם כלולים היום בתוכנית הישועה.
בבשורה על פי מתי ה 3-10 נאמר "אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמים" או "אשרי רודפי השלום כי בני אלוהים יקראו" מהנאמר באיגרת של השליח פולוס אל הגלטים ג 26 אנחנו למדים כי אמונה באדון ישוע המשיח מספיקה להביא אדם חוטא למצב שבו הוא יהיה "בן אלוהים".
26 כִּי־אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי אֱלֹהִים עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃ 27 כִּי כֻלְּכֶם אֲשֶׁר לַמָּשִׁיחַ נִטְבַּלְתֶּם לְבַשְׁתֶּם אֶת־הַמָּשִׁיחַ׃ 28 וְאֵין עוֹד יְהוּדִי וְלֹא יְוָנִי אֵין עֶבֶד וְלֹא בֶן־חוֹרִין אֵין זָכָר וְלֹא נְקֵבָה כִּי כֻלְּכֶם אֶחָד אַתֶּם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃ 29 וְאִם־לַמָּשִׁיחַ אַתֶּם הִנְּכֶם זֶרַע אַבְרָהָם וְיוֹרְשִׁים כְּפִי הַהַבְטָחָה׃
הכתוב בבשורה על פי מתי מדבר אודות עם ישראל בהקשר לבשורת המלכות כאשר כל החוקים האלו מתארים את אופי המלכות. הנאמר באיגרת אל הגלטים, לעומת זאת, מדבר אודות קהילת "גוף המשיח" תחת הנהגת חסד האלוהים. נכון להיום מעשים ופולחנים דתיים אינם כלולים בתוכנית הישועה. אמונה ורק אמונה יכולה להושיע את החוטא. כלומר אך ורק בזכות האמונה אנחנו נחשבים לבני אלוהים.
אנשים נושעו מאז ומתמיד אך ורק על ידי חסדו של אלוהים דרך האמונה אלא שבעבר תוכנית הישועה היתה מורכבת מאמונה יחד עם מעשים. אותו אדם שהאמין לנאמר על ידי אלוהים היה חייב גם לעשות משהו. נוח האמין ונאמר לו לבנות תיבה. אלוהים דרש מבני ישראל מלבד האמונה גם לשמור על מצוות התורה ובין השאר להקריב קרבן עבור החטאים. תחת בשורת המלכות חלה חובה על המאמין להיטבל במים. מרקוס טז 16 ואילו תחת הנהגת חסד אלוהים נאמר לנו
אל הרומיים ד 4-5
4 הִנֵּה הַפֹּעֵל לֹא־יֵחָשֵׁב לוֹ שְׂכָרוֹ לְפִי הֶחָסֶד כִּי אִם־לְפִי הַחוֹבָה׃ 5 אֲבָל לַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹעֵל כִּי אִם־מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת־הָרָשָׁע אֱמוּנָתוֹ תֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה׃
מהנאמר בפסוק הזה אנחנו למדים שתחת הנהגת חסד האלוהים תוכנית הישועה היא ללא כל מעשים. אדם חוטא באשר הוא, אם הוא מאמין שישוע הוא האדון האלוהים שמת עבור חטאיו וקם לתחייה בעבור הצדקה שלו. אז הוא נושע.
תחת "הנהגת חסד האלוהים" מעשים באים אחרי שמשהו כבר נושע. לא מתוך מטרה להשיג את הישועה מכוון שהיא כבר הושגה. עבור המאמין שנושע וחיי תחת הנהגת חסד האלוהים מעשים הם תוצר ישיר של "לחיות במשיח" אל הגלטים ב 20 . אנחנו גם לא יכולים לשמור על הישועה שלנו בעזרת מעשים מכוון שקבלנו את הישועה אך ורק תודות לחסדו של אלוהים והיא לתמיד מכוון שאהבת האלוהים הוצקה בלבנו אל הרומיים ה 5
5 וְתִקְוָה הִיא לֹא תָבִישׁ כִּי הוּצְקָה בִּלְבָבֵנוּ אַהֲבַת אֱלֹהִים עַל־יְדֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ הַנִּתָּן לָנוּ׃
כל התודה היא לעושר חסדו של אלוהים. אנחנו נושענו בחסדו ונשאר נושעים אך ורק תודות לחסדו מכוון שהאדון ישוע המשיח מת עבור כל חטאינו וקם לתחייה בעבור הצדקה שלנו.
תחת בשורת "מלכות השמים" האדון הבטיח ל 12 השליחים "...שנים מכם כי יועצו בארץ על כל דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים מתי יח 19 . יש היום הרבה מאמינים שמשתמשים הרבה בפסוק הזה ואולי מתפלאים שאלוהים לא תמיד נותן להם את מה שהם מבקשים. אז למה ההבטחה הזאת אינה פועלת כפי שכתוב? התשובה היא: מכוון שהדברים נאמרו בהקשר לתקופה מסוימת. ההבטחה הזאת היא טובה ונאמנה אלא שהיא ניתנה בהקשר "לבשורת המלכות". היום, אני ואתה, לא חיים תחת "בשורת המלכות" אלא תחת "הנהגת חסד האלוהים". גם להנהגת חסד האלוהים יש הבטחה משלה בכל הקשור לבקשות ותפילות אל הפליפים ד 6-7 . לא נאמר לנו שנקבל את כל מה שנבקש אבל נאמר לנו ששלום האלוהים תמיד ישמור את לבבנו ומחשבותינו במשיח.
19 וְעוֹד אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שְׁנַיִם מִכֶּם כִּי־יִהְיוּ לֵב אֶחָד בָּאָרֶץ עַל־כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁאָלוּ בּוֹא יָבוֹא לָהֶם מֵאֵת אָבִי שֶׁבַּשָׁמָיִם׃ 20 כִּי בְכָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה בִּשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם׃
אַל־תִּדְאָגוּ כִּי אִם־בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים עִם־תּוֹדָה תָּבֹאנָה מִשְׁאֲלוֹתֵיכֶם לְכָל־דָּבָר לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ׃ 7 וּשְׁלוֹם אֱלֹהִים הַנַּעֲלֶה עַל־כָּל־שֵׂכֶל יִנְצֹר אֶת־לְבַבְכֶם וְאֶת־מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ׃
קורא יקר, שאנחנו מתרחקים מבית מואר אל תוך החשכה וגבנו אל האור הצל של העצים או השיחים תופס ממדים גדולים ומפחידים. אפילו הצל שלנו גדול יותר. אבל שאנחנו חוזרים לאור, לפתע הכל משתנה. ככה גם קורה עם הכתוב. שאנחנו מתרחקים מהנאמר בכתוב עבור "הנהגת חסד האלוהים" כלומר האיגרות של השליח פולוס. ישנם הרבה דברים שנראים מפחידים ואולי אפילו לא הגיוניים. ישנם הרבה דברים שפשוט לא מסתדרים והעדות לקח היא כל כך הרבה פילוגים בן מאמינים בכל מה שקשור לעיקרי האמונה. כאשר אנחנו חוזרים לכוון האור ומבינים שעל מנת להיות נאמנים אנחנו גם צריכים לחלק את הכתוב נכון. פתאום הרבה דברים כבר לא נשמעים מפחידים ותופסים את מקומם הנכון בדבר האלוהים.
המשמעות האמיתית של חלוקה נכונה של הכתוב בחיינו היא שפתאום דברים נופלים במקומם והמחשבות מתבהרות. עכשיו באמת אפשר להנות מקריאת הכתוב ובאותה מידה גם לדעת ולהבין את רצון אלוהים ואת מה שהוא מצפה מאתנו. כתוצאה מכך השרות שלנו לאדון יישא פרי, יהיה בחון על ידו ובהתאם למה שהוא אומר תחת "הנהגת חסד האלוהים"
באהבת המשיח
דב אבנון
to testify the gospel of the grace of God acts 20:24





